שותפות קצרת טווח יכולה להיווצר כתוצאה ממקרה אבל שותפות רבת שנים היא תוצאה של בחירה.
כפי שלא ניתן לכפות על מעביד להעסיק עובד גם לא ניתן לכפות על אדם להיות שותף של אדם אחר.

גם נישואין הם בחירה יום יומית – מדי יום אנו בוחרים להיות עם בן הזוג עימו אנו חולקים את חיינו. אין ספק שבמשך השנים גילינו בו (או בה) מגרעות רבות אך כנראה שמצאנו בו יותר יתרונות. לולא יתרונות אלה לא היינו נשארים איתו ועם מיגרעותיו לאורך זמן.

שותפות כמוה כנישואין היא נוצרת לעיתים כתוצאה של כפיה אך המשכה מקורו בבחירה.

חלק גדול מהשותפויות העיסקיות הן תוצאה של ירושה. אבא היה שותף במשך שנים רבות עם אדם שהוא העריך ואשר העריך אותו. יחד הם תרמו זה לזה ובנו עסק. שאבא מת ירש בנו את מניותיו. הבן צעיר יותר מאביו ויתכן שגם פחות מנוסה ופחות מקובל על שותפו של האב המנוח.

השותפות יכולה להמשך זמן מה מתוך הרגשת מחויבות או מתוך כבוד למנוח אך עם חלוף החודשים והשנים צפוי השותף שנותר בחיים לבחור באחת משתי דרכים:
לראות ביורש שותף מלא התורם לפעילות העסקית.
או
לראות ביורש נטל שיש להיפטר ממנו בהזדמנות הראשונה.

באפשרות הראשונה נוצרת שותפות חדשה אך באפשרות השנייה נוצרת מערכת יחסים שצפויה להביא להפרדת פעילויות, מחלוקת ולפעמים גם עושק של הצד החלש ע"י הצד החזק.

כל צד משוכנע בצדקתו כל צד מפתח הצדקה מלאה לסדרת פעולות שהשותפים המקוריים מעולם לא היו חושבים לבצע.

לדוגמא:
בעסק אחר היו שני שותפים שמשון ויעקב.  השניים היו חברי ילדות והקימו את העסק מייד לאחר שסיימו את שרותם הצבאי. השותפות ביניהם היתה על בסיס 50:50. השניים בנו אימפריה ששלטה על השוק בו התמחו. בהגיע יעקב לגיל 54 תקפה אותו מחלה קשה. הוא קיבל טיפולים קשים אך בשלב מסוים הרופאים הבהירו לו כי קצרה ידם מלהושיע וכי תוחלת החיים שלו היא מספר חודשים בלבד. יעקב ביקש להסדיר את עניניו ובמסגרת זו ביקש להעלות על הכתב את ההסכמות בינו ובין שמשון. השניים פנו ליועץ וגיבשו מסמך מוסכם.

ביום חמישי אחד בשעות אחר הצהריים התקיימה שיחת ועידה טלפונית בה אישרו שמשון ויעקב ליועץ כי אין להם הערות נוספות למסמך, הכל מוסכם וביום שני הקרוב הם יבואו לחתום.  במוצאי השבת שלאחר מכן, נפטר יעקב בשנתו.

לאחר השבעה הגיע שמשון ליועץ ואמר לו:  זה היה הסכם עם שותף חי, עכשיו אנחנו עושים עם שותף מת והתנאים השתנו.

היועץ המופתע שאל למה כוונתו של שמשון ושמשון אמר:

אני ויעקב היינו שותפים שנים רבות,  אני מאוד מעריך את האלמנה ולכן אני מבקש לתת לה במתנה את כל העסק המשותף שלי ושל יעקב – 100%.  אני מבקש רק זכות אחת – מכיוון שהשותפות הסתיימה במותו של יעקב , אני מבקש שתשמר לי הזכות להקים עסק משלי בצידו השני של הרחוב. אני מצפה, אמר שמשון, כי תוך שבוע ימים כל הלקוחות יעברו לעסק החדש שלי והאלמנה תשאר עם עסק ללא לקוחות כלשהם.
מכיוון שהאלמנה יקרה לליבי, המשיך שמשון, אני מוכן להעניק לה במתנה 40% מהעסק החדש שלי.
הייתה זו דרך ארוכה לומר ששמשון מבקש לשנות את היחסים העסקיים בין שתי המשפחות ולעבור ממודל של 50:50 למודל של 60:40.

בהעדר הסכם כתוב, כפה שמשון את רצונו על האלמנה והשליטה בעסק עברה לידיו.

יהיה מי שיאמר כי- 10% עליהם ויתרה האלמנה הם מחיר שולי בתמורה לשותפות עם שמשון. כאן המקום להבהיר כי חלקה של האלמנה הפך משותפה מלאה בעסק לשמה שבזרגון המקצועי קוראים החזקת מיעוט. החזקת מיעוט פירושה שבעל מניות המיעוט אינו יכול לקבוע אם יוכל לעבוד בעסק או אם יפוטר מהעסק, הוא גם אינו יכול לקבוע מה יהיה גובה שכרו בהשוואה לזה של בעל השליטה. בהחלט יתכן שבעל השליטה יקבע כי לא מגיע לו שכר כלשהו. יתר על כן הוא אינו יודע אם ומתי יחולק דיבידנד והמשמעות היא שהוא נתון לרצונו הטוב של בעל מניות השליטה! במצב שכזה ממליצה הספרות המקצועית הדנה בהערכות שווי לבצע הפחתה של כ 60% משווי המניות של בעל מניות המיעוט. המשמעות הכלכלית היא שאם החברה שווה 100 אז במבנה המקורי של 50:50 היה שוויו של כל שותף 50 בניכוי כל מס שהוא חב בגין המכירה.
לאחר שינוי המבנה צפוי שווי חלקו של המיעוט להיות מופחת ב- 60 אחוז ולעמוד על 40% מ-40  שהם 16 בלבד.

כלומר שווי חלקה של האלמנה הופחת כתוצאה מהתרגיל של שמשון מ 50  ל 16. בעלה שלא טיפל בעניניו בזמן ולא הסדיר בזמן את מערכת היחסים שלו עם שותפו, גרם למשפחתו למחיקה של  66.66% משווי הרכוש העסקי שיצר בחייו.

ומה הזווית של שמשון:

בעיני שמשון הוא שומר על האלמנה מפני עצמה הוא מבטיח לעצמו שליטה בעסק אך באותה עת הוא מבטיח את קיום העסק, מונע מהאלמנה וילדיה לעשות שטויות ו/או למכור את חלקם בעסק ולהכניס לו שותף שימנע ממנו לפתח את העסק בכיוונים אליהם הוא שואף.

שמשון מאמין שהוא יהיה הוגן עם האלמנה וילדיה הוא יתן לה משכורת ודיבדנד כפי שסיכם עם יעקב ויאפשר לילדים של יעקב להשתלב בעסק. שמשון לא מעונין בשינויים בלתי צפויים ולכן הוא מעונין בהשתלטות מהירה על העסק באופן שימנע מיורשי יעקב להביא את העסק למצב שונה מזה שהוא ויעקב תיכננו.

בנושא השווי שמשון אינו מאמין שהוא פוגע בשווי זכויותיהם של יורשי יעקב. יתר על כן הוא מאמין שכך הוא מונע מהם למכור את חלקם בפזיזות. אם הוא ימכור יום אחד את חלקו אזי הם ימכרו באותה עת גם את חלקם וכך שתי המשפחות יקבלו מחיר זהה יחסית בגין מניותיהם.  אם מישהו ממשפחת יעקב ירצה למכור את זכויותיו קודם לכן, נוח לשמשון שמניותיו של המוכר יוערכו במחיר נמוך שיאפשר לו לרוכשן בלי לפגוע מהותית בתזרים המזומנים של העסק.

בעסק שבו מאה עובדים העובדים רק 8 שעות עבודה ביום, שהוקם לפני עשרים שנה ומנוהל על ידי שני שותפים הושקעו עד כה 4,800,000 שעות עבודה של העובדים.

בסך הכל הושקעו בעסק  4,920,000 שעות עבודה  – ארבע מיליון תשע מאות ועשרים אלף שעות עבודה.

האם לא ראוי היה שעסק שכזה בו הושקעו שעות עבודה כה רבות ישקיע 100 עד 300 שעות  בתיכנון העברת העסק מדור לדור וגיבוש הסדרי ההמשכיות בעסק ?
רוב העסקים אינם עושים זאת. השותפים פוחדים מלהציף את הנושא הפחד דוחה את הטיפול והתוצאה היא ניסיון לייצר שותפויות כפויות.

מכאן המשך הדרך של עסקך עם שותפך, של המשפחה שלך, תלוי רק בך!