העסק המשפחתי מפרנס בכבוד את כל המשפחה אבל אף אחד מהילדים לא מעוניין להמשיך אותו. כל אחד מהילדים מצא לעצמו עיסוק.
אבי המשפחה עובד קשה כדי להניע את העסק אבל הוא כבר לא צעיר.
האם לא מעורבת העסק.
ההורים מרגישים שהגיע הזמן להתחיל ליהנות מהחיים!
האם יש סיכוי שהילדים יכנסו לעסק?
מה לעשות אם הם לא רוצים להיכנס?
האם להמשיך את העסק? האם לחכות לילדים? האם למכור?
מה יקרה אחרי שנמכור, האם יישאר לנו מספיק כדי לחיות ברמת החיים שאנו רגילים לה?
למה הם לא רוצים להיכנס!? עסק טוב, ושלנו! פרנסה טובה והם עובדים במקום אחר.
הם לא מבינים מה זה עושה לאבא! בשביל מי הוא עבד, בשביל מה, אם לא בשבילם?
האם יש פיתרון שיגרום לילדים להיכנס לעסק?

שאלות כדוגמת השאלות האלה מוצבות בפניי מדי יום. אני נוהג לומר שבדרך כלל הפתרון מצוי בראי. כן באותו ראי שבו אנחנו רואים את עצמנו, אותו ראי שבו משתקפת דמותנו. מתי חשבת מה אני משדר לילדי?

"לפני שנים רבות פנה אלי יהודי כבן 70, אב לחמישה ילדים שמנהל עסק גדול במרכז הארץ.  העסק שלי מהווה מושא לקנאתם של רבים, אמר לי האב, אבל רק מעטים יודעים את האמת, אף אחד מילדיי לא נכנס לעסק.

הדוחות הכספיים, נכון להיום, נראים נפלא, אבל אני יודע שאם אני לא אהיה בעסק, העסק צפוי לקרוס תוך תקופה קצרה. במקום לשמוח על כך שבניתי עסק לתפארת שיכול להיות בסיס לי לאשתי לילדיי ולנכדיי, אני מוצא את עצמי בודק את האפשרויות למכירתו בנזיד עדשים.
אני נאלץ לפנות למתווכים שמביאים לי לעסק שבניתי בזיעת אפי כל מיני אנשים שמדברים איתי על רצונם לקנות ממני את העסק. אני מדבר איתם, אבל הלב שלי שותת דם, למה? למה? אף אחד מילדיי לא נכנס ומשתלב בעסק".

"האם אוכל להיפגש עם ילדיך?", שאלתי.
"בוודאי", אמר האיש.

תוך מספר ימים ישבנו כולנו – אבא, אמא, חמישה ילדים ואנוכי בחדר במלון עם כיבוד על השולחן.  אחת הבנות ביקשה את רשות הדיבור ואמרה: "אבא, אני היום בת 42 יש לי שלשה ילדים ובעל נהדר. בזמנו רציתי מאוד להיכנס לעסק אבל אתה, לא ממש עודדת את כניסתי. נכנסתי לעסק אבל מצאתי את עצמי בתפקיד פקידותי זוטר במשכורת נמוכה יותר מזו שקיבלו חברותיי שעבדו בעסקים שלא בבעלות הוריהם. לא יצרת לי אתגר, לא היה לי כיף ותוך זמן קצר עזבתי.

עברתי לחיפה פיתחתי קריירה בטכניון יש לי אתגר, יש לי מסלול,  יש לי משכורת מצוינת, יש לי תלמידים שמעריצים את האדמה שאני דורכת עליה. אני הולכת לעבודה כל בוקר בכיף וכשאני חוזרת הביתה אני חושבת על פתרונות לבעיות שעלו במשך היום.
עכשיו, באמצע החיים שלי, פתאום נזכרת, ארגנת חדר יפה במלון ואתה מבקש מאיתנו לבוא לעסק. תפתה אותי, תסביר לי למה לבוא, יהיה לי מעניין יותר, יהיה לי אתגר גדול יותר, אני אקבל משכורת טובה יותר, אני אקום בבוקר שמחה יותר. תסביר לי למה לבוא".

"אבא תסתכל בראי, אתה צנטרליסטי, לא סתם צנטרליסטי אלא צנטרליסט רב עוצמה שבנה טריטוריה משלו ולא אפשרת לאף אחד ובמיוחד לא לילדיו להתקרב. האם אתה פחות צנטרליסט מפעם? האם תיתן למי שיכנס עצמאות? מרחב מחייה? שכר מציאותי או שהנכנס יצטרך להילחם בך ולזחול כדי לקבל את זכויותיו.

אנחנו הילדים שלך אנחנו אוהבים אותך, איננו רוצים להתעמת איתך ולכן תפסנו מרחק. אני לא בטוחה שמשהו באמת השתנה ואני לא בטוחה שאני אישית רוצה לבדוק אם המציאות שאני הכרתי השתנתה, כיוון שהיום יש לי הרבה מה להפסיד אני כבר "במקום אחר".

טיפול נכון יגרום ל:
1.הבהרת כללי המשחק – מה מותר מה אסור, מה סביר ומה בלתי סביר.
2.בחינה וגיבוש דרך לשילוב דור ההמשך.
3.הגנה על העסק מפני שינויי בעלות והחלטות חפוזות בשעות משבר.
4.הגדלת העוגה הכלכלית שעומדת לרשות המשפחה.
5.הפיכת העסק המשפחתי למקפצה לפיתוח רעיונות ושאיפות.
6.גיבוש המשפחה כדבוקה אחת מלוכדת ומגובשת.

ובמשפט אחד
טיפול נכון יקנה בטחון לדור הבוגר ולדור הצעיר, יביא לחיוך במשפחה  ולתוצאות עסקיות משופרות בעסק!